האם טיפולי פריון והפריה חוץ גופית קשורים לסיכון מוגבר ללקות בסרטן?
נשים רבות חוששות שמא טיפולי פריון או הפריה חוץ גופית שהן נדרשות לעבור או שעברו בעבר יגבירו את הסיכון שלהן ללקות בסרטן בעתיד. נדיר שחששות מסוג זה יובילו להימנעות מוחלטת מטיפולי פריון, אך זו בהחלט סיבה לרתיעה וחששות נמשכים לאורך זמן ביחס לטיפולים אלה. חשוב על כן להבין את מורכבות הקשר ואת שיעור הסיכון שכרוך בטיפולי פריון.
מדוע מקשרים בין טיפולי פריון וסרטן?
הדאגה נובעת מכך ששנים רבות מוכר קשר בין חשיפה להורמוני המין הנקביים וסרטן השד, השחלות ורירית הרחם. בנוסף, ידוע שנשים שסובלות מאי פריון, למשל נשים שלא מבייצות, מצויות בסיכון מוגבר לסרטן מסוגים אלה, גם אם מעולם לא עברו טיפולי פריון.
לאור השכיחות הגבוהה של טיפולי פריון בישראל, נשים רבות שמעו על נשים שאובחנו עם סרטן זמן קצר לאחר שעברו טיפולי פריון. מקרים מסוג זה מעוררים דאגה רבה, למרות שדווקא במקרים אלה ברור שלא יתכן קשר, בגלל הזמן הממושך שנדרש להתפתחות סרטן.
האם הנושא נחקר באופן מספק?
חוקרים מישראל ומרחבי העולם מנסים זמן רב לענות על השאלה החשובה: האם קיים קשר בין קבלת טיפולי פריון הורמונאליים וסיכון מוגבר ללקות בסרטן בעתיד. סרטן של מערכת הרבייה, ובמיוחד של השחלות ורירית הרחם מופיע בעיקר בנשים מבוגרות, בשנות הששים והשבעים שלהן. ברור על כן שיש צורך במעקב בן עשרות שנים, לפני שניתן לקבוע האם חלה עליה בסיכון לחלות בסרטן לאחר טיפולי פריון, מאחר שאלו ניתנים כידוע בעיקר לנשים בשנות השלושים והארבעים שלהן. כיום, לאחר שטיפולי השראת ביוץ כבר ניתנים מעל לחמישים שנה, יש בידינו כמות נרחבת של נתונים ממחקרים מקיפים, ביחס לסיכון שבשימוש בתרופות פריון. גם ביחס לטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF), הרי שלאחר כמעט 40 שנה שטיפולים אלה ניתנים באופן נרחב, ולאחר שבעולם נולדו כבר כ- 6 מיליון ילדים בזכות טיפולים מופלאים אלה, ברור שהצטבר בארצות רבות מאגר נתונים מקיף. בהתאם, עד כה פורסמו מחקרים רבים עם מעקב ארוך טווח המבוסס על מספר גדול יחסית של נשים. רוב המחקרים בהחלט מצביעים על העדר סיכון משמעותי לסרטן לאחר טיפולים הורמונאליים. עם זאת, ישנם גם מחקרים שלא שוללים לחלוטין קשר אפשרי בין סרטן וטיפולי פריון, ועל כן ברור שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא. עם זאת, הטענה שאין בידינו מחקרים מקיפים וארוכי טווח בנושא הינה משוללת בסיס ומבוססת כנראה על חוסר הכרה מעמיקה של התחום.
מדוע קיים קושי לחקור את הקשר בין טיפולי פריון וסרטן?
לא תמיד ברור מתוצאות המחקרים, האם טיפולי הפריון או הבעיה שגרמה לקושי להרות, מהווים את גורם הסיכון המשמעותי לסרטן. בנוסף, אישה שמעולם לא הרתה נמצאת בסיכון מוגבר בהשוואה לאישה שהרתה וילדה.
יש גם קושי לבצע מחקרים ארוכי טווח אחרי ההשפעות של תרופות הפריון, מאחר שכעבור שנים רבות לא תמיד יש בידי החוקרים נתונים מלאים ואמינים על כל הנשים. כמו כן, ברור, שאופן מתן תרופות הפריון כיום, שונה במידה רבה מזה שניתן לפני שנים רבות, לאותן הנשים שנכללות כיום במחקרים ארוכי טווח.
האם נשים הסובלות מאי פריון מצויות בסיכון לסרטן?
נשים הסובלות מאי-פריון מצויות בסיכון משמעותי להתפתחות סרטן. למשל בקרב נשים שאינן מבייצות, ובמיוחד בנשים עם רמות אסטרוגן תקינות ורמות פרוגסטרון נמוכות, הסיכון לסרטן רירית הרחם גבוה פי תשע ויותר. נשים עם תסמונת השחלות הפולציסטיות (PCOS), שאינן מבייציות, נמצאות בסיכון גבוה פי שלוש עד ארבע לסרטן שד וסיכון כפול לסרטן השחלות. למרות שחסרים מחקרי אוכלוסיה גדולים המאששים את הממצאים האלה, הרי שברור שקשה לקבוע במצבים רבים האם הפרעת הפריון שהובילה לקבלת הטיפולים ההורמונאליים להשראת הביוץ קשורה לסיכון מוגבר לסרטן או החשיפה לטיפולי הפריון.
האם טיפולי אי פריון מעלים את הסיכון לסרטן השחלה?
מספר רב של מחקרים מישראל ומהעולם בדקו את הקשר האפשרי בין חשיפה לתרופות משרות ביוץ לבין התפתחות סרטן השחלה. רובם לא מצאו עלייה משמעותית בסיכון להתפתחות סרטן שחלה חודרני בעקבות טיפולים לאי-פריון. במטא-אנליזה שפורסמה לאחרונה והתבססה על מחקרים רבים בנושא, לא נמצאה עדות לסיכון עודף להתפתחות סרטן שחלה חודרני בהשוואה בין נשים שטופלו בתרופות להשראת ביוץ לבין אלה שלא טופלו, הן במחקרי עוקבה והן במחקרי מקרה ביקורת. עם זאת, ישנם מחקרים שכן מורים על קשר אפשרי בין חשיפה לתרופות משרות ביוץ וסרטן שחלה בעל ממאירות גבולית. יתכן ועודף הסיכון לגידולי שחלה בעלי ממאירות גבולית קשור למהלך המחלה, שהינו אטי ובלתי אלים, כך שאצל נשים שמצויות במעקב תכוף, כמו נשים עם אי-פריון ממושך שמבצעות בדיקות אולטרה-סאונד חוזרות, הסיכוי שתאובחן אצלן מחלה מסוג זה, גבוהה בהרבה בהשוואה לנשים שאינן נמצאות במעקב מסוג זה.
האם תרופות להשראת ביוץ קשורות לסיכון מוגבר לסרטן שד?
מרבית המחקרים לא מצאו קשר בין סרטן שד לטיפול בזריקות להשראת ביוץ. שני ההורמונים שמשמשים להשראת ביוץ בזריקות, LH ו- FSH, אינם מוכרים כבעלי השפעה ישירה על רקמת השד, אך יתכן והם עלולים לתרום לעליה בסיכון עקב השפעה עקיפה של עליה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון. ביחס לטיפולי הפריה חוץ-גופית, היכן שנהוג להשתמש במינונים גבוהים יותר של תרופות פריון, הרי שמחקרי עוקבה גדולים בנשים אוסטרליות, ישראליות ודניות שעברו טיפולים מסוג זה, לא הראו במרבית המקרים על עלייה בסיכון להתפתחות סרטן שד. במחקר שסיכם מחקרי מקרה-ביקורת ועוקבה מרובים לא נמצא שהסיכון לסרטן השד קשור באופן מובהק לחשיפה לתרופות פריון. במחקר גדול שנערך בישראל בקרב 5,026 נשים שטופלו בהפריה חוץ כגופית, בשנים 1981-1992, לא נמצא קשר עם סרטן שחלות, וכך גם במחקר נוסף בקרב 1,082 מטופלות ישראליות.
חוקרים הולנדים פרסמו נתונים חדשים בכתב העת היוקרתי JAMA ביולי 2016. הם הראו כי גירוי שחלתי לצורך טיפול הפריה חוץ-גופית (IVF) אינו מוביל לכאורה לעליה בסיכון לסרטן שד בטווח הארוך. המחקר התבסס על מדגם ענק שכלל למעלה מ-25,000 נשים הולנדיות שהיו במעקב במשך יותר מעשרים שנה לאחר טיפולי פוריות. נמצא כי הסיכון לסרטן שד בנשים לאחר טיפולי הפריה לא היה שונה משמעותית מזה שתואר באוכלוסייה הכללית של נשים שהשלימו טיפולי פוריות אחרים. מדגם המחקר כלל 25,108 נשים, מהן 19,158 שהחלו בטיפולי הפריה בין השנים 1983-1995 (מספר ממוצע של טיפולי הפריה היה 3.6) ו-5,950 שהחלו בטיפולי פוריות אחרים בין 1980-1995. לאחר חציון מעקב של 21 שנים נמצאו 839 מקרים של סרטן שד פולשני ו-109 מקרים של סרטן שד ממוקם. הסיכון לסרטן שד בנשים שעברו טיפולי הפריה היה דומה לזה שנמצא באוכלוסייה הכללית ובקבוצת הנשים ללא טיפולי הפריה. בנשים שעברו טיפולי הפריה ההיארעות המצטברת של סרטן שד בגיל 55 שנים עמדה על 3.0% לעומת 2.9% בקבוצת ההשוואה. הסיכון ללקות בסרטן שד לא עלה עם עליה במשך הזמן שחלף מהטיפול או עם מספר מחזורי טיפול IVF. מסקנת החוקרים הייתה, על בסיס הנתונים החדשים שאספו, כי נשים שעברו טיפולי הפריה אינן בסיכון ארוך טווח מוגבר משמעותית לחלות בסרטן שד.
נראה על בסיס הנתונים שנאספו עד כה כי טיפולי הפריה לא קשורים בקשר ברור לסיכון מוגבר לסרטן שד, אך לאור השינויים בפרוטוקולים התרופתיים לאורך השנים, נדרש מעקב ממושך ומקיף עוד יותר על מנת לשלול לחלוטין קשר אפשרי.
מה הקשר בין תרופות פריון וסרטן רירית הרחם?
חוקרים סבורים שהעלייה ברמות האסטרוגנים בעקבות טיפולי הפריון עלולה להגביר את הסיכון לסרטן רירית הרחם. אך עד כה רוב המחקרים לא כללו מספיק נשים שעברו טיפולי פריון על מנת להוכיח קשר ברור בין תרופות פריון וסיכון לסרטן רירית הרחם. למעשה, רוב מחקרי העוקבה שפורסמו עד כה לא מצאו קשר חד משמעי בין החשיפה לתרופות משרות ביוץ והתפתחות סרטן רירית הרחם. מחקרי עוקבה שנערכו בקרב נשים ישראליות הסובלות מאי-פריון מצאו עלייה בסיכון להתפתחות סרטן רירית הרחם, במיוחד בקבוצת הנשים שבהן נמדדו רמות אסטרוגן תקינות ורמות פרוגסטרון נמוכות, אך באופן בלתי תלוי לחשיפה לתרופות משרות ביוץ.
מה באשר לנשים שמצויות בסיכון מוגבר לסרטן מסיבה משפחתית, כמו נשאיות BRCA?
נשים שיש להן סיפור משפחתי של סרטן בגיל צעיר בבנות משפחתן חוששות במיוחד מהגברת הסיכון. בישראל משמעותית במיוחד קבוצת נשים שהינן נשאיות של מוטציה בגנים BRCA-1 ו- BRCA-2, שאמורים להגן עליהן מפני סרטן. נשים אלו מצויות בסיכון מוגבר ללקות, בגיל צעיר, בסרטן שד ושחלות. לאחרונה התפרסמו שני מחקרים גדולים, אחד על ידי חוקרים מישראל והשני על ידי חוקרים מארה"ב, שהראו כי נשאיות BRCA אינן בסיכון מוגבר לסרטן בעקבות טיפולי הפריה. מחקרים אלו נותנים תמיכה להעדר קשר ברור בין טיפולים הורמונאליים וסרטן, ובייחוד צריכים להרגיע נשים המצויות בסיכון משפחתי לסרטן, כמו נשאיות של מוטציה בגנים BRCA-1 ו- BRCA-2, והנדרשות לטיפולי הפריה.
האם סיכון לסרטן שלא ממערכת המין דווח בקשר עם טיפולי הפריה?
עד כה מרבית המחקר התמקד ביחס לגידולי סרטן מסוגים שידוע שהם מכילים לעתים קולטנים להורמוני המין הנקביים, אסטרוגן ופרוגסטרון. כלומר, בעיקר נבדק הקשר בין טיפולים הורמונאליים וההיארעות של סרטן שד, שחלות ורירית הרחם. עם זאת, בעת האחרונה התפרסמו שני מחקרים גדולים שלא מצאו קשר בין טיפולי הפריה וסיכון יתר למלנומה או לסרטן המעי הגס. מחקרים קטנים אחרים לא נותנים עדיין תשובה חד משמעית ביחס לקשר אפשרי עם גידולים סרטניים אחרים.
האם יש לחשוש שטיפולי פריון יעלו את הסיכון ללקות בעתיד בסרטן?
עד כה טרם הוכח קשר חזק וברור בין טיפול הורמונאלי שניתן לגירוי הביוץ ובטיפולי הפריה לבין סיכון מוגבר לסרטן. יש לזכור שלא ניתן לבצע במקרה זה מחקרים אקראיים, בהם ינתנו תרופות פריון לקבוצת ביקורת של נשים פוריות. בהתאם, הידע שלנו מתבסס בעיקר על מעקבים ארוכי טווח מורכבים אחרי מטופלות פריון. מאחר שחלק מהמחקרים לא שוללים קשר כזה, ברור שיש צורך בהמשך עריכת מחקרים בנושא.
נשים צריכות לדון עם הרופא המטפל ביחס לסכנות הכרוכות בטיפולים הכוללים תרופות להשראת ביוץ. יש גם לידע אותן ביחס לקשר אפשרי בין מצבי אי-פריון מסויימים והתפתחות ממאירויות. מטופלות צריכות לשקול את שיעור הסיכון הלא ברור לסרטן, שד ורירית הרחם אל מול התועלות הברורות של תרופות להשראת ביוץ. עבור מרבית הנשים, שסובלות במשך תקופה משמעותית מאי פריון, נראה שהתועלת בשימוש בתרופות להשראת ביוץ ובטיפולי הפריה ברור ומוכח. יש לזכור גם שהיריון, בפני עצמו, מפחית משמעותית את הסיכון לגידולים סרטניים של אברי המין הנשיים.
מה המומחים במשרד הבריאות חושבים על הקשר בין טיפולי פריון וסרטן?
כל מטופלת שעוברת טיפולי הפריה מקבלת הסברים על הסכנות שקשורות לטיפול ונדרשת לחתום על טופס הסכמה לטיפולי הפרייה חוץ גופית. בטופס יש פסקה שם מוסברים סיכוני הטיפול ההורמונאלי. בסעיף זה מצוין כי "לאחרונה הופיעו בספרות הרפואית דיווחים הבודקים את ההקשר של עליה בשכיחות סרטן השחלות, רירית הרחם והשד בעקבות טיפול הורמונלי בגורמי ביוץ. דיווחים אלו לא אושרו סופית ומוזכרים פה למען הזהירות. מכיוון שהמידע עדיין מצטבר ומתעדכן באופן שוטף, מסקנותיו ייוודעו רק בעוד שנים. קיים תהליך מתמשך וקבוע של איסוף נתונים לגבי הסיכונים ותופעות הלוואי במהלך ובעקבות טיפולי פריון. יתכן והקשר אם קיים נובע גם מבעיית אי הפריון הראשונית." ברור כי פסקה מסוייגת זו מצביעה על כך שהקשר בין סרטן לטיפול ההורמונאלי הקשור לטיפולי פריון והפריה חוץ גופית רחוק כיום מלהיות ברור וחד משמעי.
רשימת ספרות
1. Lo Russo G, Tomao F, Spinelli GP, Prete AA, Stati V, Panici PB, Papa A, Tomao S.
Fertility drugs and breast cancer risk. Eur J Gynaecol Oncol. 2015;36(2):107-13.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26050344
2. Rizzuto I, Behrens RF, Smith LA. Risk of ovarian cancer in women treated with ovarian stimulating drugs for infertility. Cochrane Database Syst Rev. 2013;8:CD008215. doi: 10.1002/14651858.CD008215.pub2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23943232
3. Schildkraut, J. M., Schwingl, P. J., Bastos, E., Evanoff, A., & Hughes, C. Epithelial ovarian cancer risk among women with polycystic ovary syndrome. Obstet Gynecol 1996;88:554–559.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8841217
4. Gronwald J, Glass K, Rosen B, Karlan B, Tung N, Neuhausen SL, Moller P, Ainsworth P, Sun P, Narod SA, Lubinski J, Kotsopoulos J; Hereditary Breast Cancer Clinical Study Group. Treatment of infertility does not increase the risk of ovarian cancer among women with a BRCA1 or BRCA2 mutation. Fertil Steril. 2016;105(3):781-5.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26698676
5. Perri T, Lifshitz D, Sadetzki S, Oberman B, Meirow D, Ben-Baruch G, Friedman E, Korach J. Fertility treatments and invasive epithelial ovarian cancer risk in Jewish Israeli BRCA1 or BRCA2 mutation carriers. Fertil Steril. 2015;103(5):1305-12.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25792249
6. Spaan M, van den Belt-Dusebout AW, Schaapveld M, Mooij TM, Burger CW, van Leeuwen FE; OMEGA-project group. Melanoma risk after ovarian stimulation for in vitro fertilization. Hum Reprod. 2015;30(5):1216-28.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25743782
7. Spaan M, van den Belt-Dusebout AW, Burger CW, van Leeuwen FE; OMEGA-project group. Risk of colorectal cancer after ovarian stimulation for in vitro fertilization. Clin Gastroenterol Hepatol. 2016;14(5):729-737.e5.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26687912
8. van den Belt-Dusebout AW, Spaan M, Lambalk CB, et al. Ovarian stimulation for In Vitro Fertilization and long-term risk of breast cancer. JAMA, 2016; 316 (3): 300.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434442